במצבי מצוקה רבים, חוויית החרדה העמומה מסתירה תחושות עמוקות וספציפיות יותר. “מודל הסולם” הוא מודל טיפולי מקורי שמסביר כיצד טיפול בגישת ה”התמקדות” (focusing) מאפשר להכיר את הפחדים הספציפיים שעומדים בבסיס החרדה וכן את הצרכים המבקשים מענה. כך הוא מאפשר לרדת עם המטופלים מרובד ההגנות אל מעמקי נפשם, עד למשאבים הנותנים מענה לצורך העמוק, ומסייע למטפלים לבחור התערבויות טיפוליות במצבים שונים.
(פורסם באתר “פסיכולוגיה עברית”, נובמבר 2021).
במהלך שנות עבודתה אספה ליאורה בר נתן פרקטיקות מעשיות המאפשרות למטפלים, דרך ההקשבה והחיבור לגוף, לתמוך במטופלים שמבטאים קולות אובדניים. מקורן של פרקטיקות אלו, על הידע והניסיון שבהן, הוא מהשדה המקצועי של עבודה עם טראומה, ובהן היא מציעה להשתמש גם בהקשר של התמודדות עם אובדנות. גישת “ההתמקדות” (FOCUSING), אותה הגהה יוג’ין ג’נדלין, היא עיקר הבסיס התאורטי -פילוסופי לפרקטיקות אלו. מאמר זה מפרט שני מצבים של טיפול וליווי – של מטופלים הנמצאים במצב חירום אובדני ושל מטופלים הנתונים בייאוש עמוק, דכאון וקושי גדול.
מתוך הספר: “אנטומיה של טיפול – פסיכותרפיה גופנית”, מאת אסף רולף בן-שחר.
במאמר זה, מתארת ליאורה בר-נתן בפירוט מפגש טיפולי בשיטת ההתמקדות עם יונתן, שהגיע אליה בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר. מפגש זה היה אחד ממפגשים רבים שנערכו עם יונתן במשך שבעה חודשים.
(פורסם באתר “פסיכולוגיה עברית”, פברואר 2012).
המאמר מציע דרך להתמודד עם הקושי שחווים המטופלים ביכולת להיות נוכחים ולשהות עם תחושותיהם במהלך הטיפול. במהלך עבודתי כפסיכותרפיסטית גופנית גיליתי שמטופלים בגישה זו זקוקים לעתים לנוכחות אקטיבית יותר של המטפל ולמסגרת צמודה והדוקה יותר מזו המוצעת על-ידי ג’נדלין.
הקריאה בספרו של טימותי בטלר עוררה התרגשות בליאורה בר נתן, אך למרות זאת היא התקשתה לכתוב את אחרית הדבר. בדברים שכתבה לבסוף, היא מתארת כיצד עבדה לפי “שיטת ההתמקדות”, על מנת לצאת מתקיעות ולכתוב, ובכך להמחיש את יתרונות השיטה, שבה עוסק הספר.
(פורסם באתר “פסיכולוגיה עברית”, יוני 2010).
“פתגם סופי עתיק אומר : “הגוף הוא החוף של ים ההוויה”. לכאב אין גבול, לצער או לכעס אין גבול. כשאנו מפנים את תשומת הלב לגוף, אנו מוצאים את הגבול ויכולים להכיל את התחושות הפנימיות והרגשות שלנו”. במאמר זה ליאורה בר-נתן כותבת על שיטת עבודה המקנה תשומת לב לתחושות הגופניות, ומביאה תיאור של טיפול בנער.
(פורסם ב”שיחות”, יולי 2016).
במאמר אציג מודל לטיפול זוגי המבוסס על גישת “תרפיה מוכוונת התמקדות”. המטרה בעבודה מסוג זה עם זוגות הינה להביא לתפקוד מווסת ומאוזן יותר של מערכות זוגיות קונפליקטואליות בהן נוטים בני הזוג להיות תוקפניים וביקורתיים זה כלפי זה, להסתגר ולהתכנס, ולעתים אף לקפוא רגשית ותפקודית.
(פורסם בירחון “חיים אחרים”, יוני 2012).
זוגיות עלולה לעלות על שרטון בגלל דפוסי התנהגות שמקורם בילדות. ילדים שהתרגלו להיות קשובים לצורכי הוריהם יפנו את תשומת לבם כלפי בן הזוג ולא כלפי עצמם. ואולם, כיוון שהם מנותקים מהצרכים של עצמם, הם יהיו מנותקים גם מהצרכים של בן הזוג. טיפול זוגי בגישת ההתמקדות מציף את התחושות הפנימיות מתת ההכרה ואת הצרכים העמוקים והנסתרים.
יוג’ין ג’נדלין מצא דרך ללמד את המיומנות היעילה ורבת העוצמה של הקשבה וזיהוי תחושות בגוף וכינה אותה “התמקדות”- Focusing. התמקדות היא מיומנות טבעית שהתגלתה ולא הומצאה. היא התגלתה על ידי צפייה במה שאנשים עושים כשהם מצליחים לערוך שינויים חיוביים בחייהם. היכולת להתמקד היא מתת טבע המצויה אצל כל אדם.
(פורסם באתר “פסיכולוגיה עברית”, פברואר 2013).
במאמר זה מציגות גליה פורת וליאורה בר נתן את המושג “דימוי מאחד” תוך תיאור מקומו של מושג זה בתוך התיאוריה של גישת ההתמקדות, הטכניקה של יצירת דימוי מאחד, מיקומה של טכניקה זו בתוך טיפול בגישת ההתמקדות והתרומה של טכניקה זו לתהליך הטיפולי.
פסיכותרפיה גופנית הינה גישה טיפולית שבמקורה פותחה על ידי וילהלם רייך, תלמידו של זיגמונד פרוייד. רייך התבונן בטיפוליו של פרוייד וראה כי בזמן הטיפול הוורבלי (הפסיכואנליטי), מגיב גופו של המטופל במקביל וביחס להתרחשויות הנפשיות. רייך היה חלוץ בתקופתו, כאשר החל להתייחס לתהליכים נפשיים וגופניים גם יחד. הוא החל להשתמש בהתבוננות גופנית ובמגע כחלק מהטיפול.