אחרית דבר לספר “לצאת מתקיעות” / טימותי בטלר

הקריאה בספר “לצאת מתקיעות” ריגשה אותי מאוד. טימותי בטלר, פסיכולוג העוסק בפיתוח קריירה, מרחיב בספרו על גישת ההתמקדות FOCUSING  שהגה יוג’ין ט. ג’נדלין ומדגיש את עוצמתה.

בעבודתי כמטפלת, כיועצת וכמנחה אני מוקירה ומודעת לתוצאותיה המשמעותיות של גישת ההתמקדות. נתבקשתי לקרוא את הספר ולכתוב לו אחרית דבר ואכן קראתי את הפרקים בנשימה אחת, וסימנתי משפטים ורעיונות לשימוש עצמי וליישום. אולם ככל שחווית הקריאה של הספר הייתה קולחת, מעניינת ומפרה, כך התגברו בתוכי תחושות הקושי, התקיעות והרפיון. איך אוכל לכתוב מאמר לספר הנפלא הזה? שאלתי את עצמי. הרי היכולת שלי להתנסח ולבטא את רעיונותיי בכתב מוגבלת, והמאמץ שאני משקיעה בכתיבה הוא אדיר. הרגשתי שאני עומדת בפני משימה בלתי אפשרית ואינני יכולה לזוז.

מאת ליאורה בר-נתן

 

מאמר זה נוצר מתוך הקושי שלי לכתוב אותו, מתוך המבוי הסתום, והתקיעות האישית שלי בכל הקשור ליכולת לבטא את עצמי בכתב. לפני שנים רבות למדתי לתואר שני בייעוץ ארגוני באוניברסיטת ת”א ועבדתי בתחום במשך כמה שנים עד שבשלב מסוים עשיתי שינוי בחיי. למדתי פסיכותרפיה גופנית במשך חמש שנים והתמחיתי בגישה של תרפיה מוכוונת התמקדות  Focusing-Oriented Therapy שהגה פרופ’ יוג’ין ג’נדלין, וכיום הנני מוסמכת ומסמיכה מורשה מטעם המכון הבין לאומי להתמקדות.

גישת ההתמקדות פותחה בשנות ה-60 ע”י ג’נדלין ותלמידיו שניסו לחקור ולבדוק מדוע טיפול פסיכולוגי נכשל לעתים קרובות כל כך, במשימתו לחולל שינוי אמִתי בחייהם של בני אדם. במחקר שהתבסס על אלפי פגישות מוקלטות, נמצא כי השוני בין מטופלים שמצליחים לעשות שינוי בחייהם כתוצאה מתהליך טיפולי, ובין אלו שאינם מצליחים לעשות זאת, נעוץ בעיקר במה שעושים המטופלים בתוכם פנימה, בעזרת מודעותם למתרחש בתוכם. ג’נדלין זיהה את התהליך הזה וקרא לו בשם “התמקדות.” בעקבות תגלית זו, ג’נדלין חיפש ומצא דרך ללמד מטפלים ומטופלים לעשות באופן מודע את מה שחלקם עושים באופן טבעי. בתהליך ההתמקדות, המטופל בא במגע עם סוג מיוחד של מודעות גופנית פנימית, אשר ג’נדלין קורא לה תחושה מורגשת (Felt Sense). התחושה המורגשת היא דרכו של הגוף להגיב לבעיה מסוימת או למצב כלשהו. זוהי תחושה מצבית-פנימית-גופנית.

במאמרו Three assertions about the body מציג ג’נדלין שלושה פרמטרים להגדרה וזיהוי של חוויית התחושה המורגשת:

• החוויה מורגשת ואינה מדוברת או נראית. היא אינה מורכבת ממילים או דימויים אלא מתחושה גופנית.
• החוויה אינה מתאימה לשמות הנפוצים או לקטגוריות הנפוצות לרגשות והינה תחושה ייחודית של אדם זה או של מצב זה.
• גם אם תחושה גופנית כזו מגיעה כהרגשה אחת, אנו יכולים להרגיש שהיא מכילה מורכבות.

תחושה מורגשת הינה יכולת טבעית עִמה אנו נולדים. השהייה עם התחושה המורגשת שלנו שהיא לעתים עמומה, לא ברורה, עד להתגבשותה, מאפשרת התרחשות של תפנית גופנית (Felt Shift) ומחוללת שינוי. זוהי דרכו הטבעית של האורגניזם לרפא עצמו, להתרחב. כשאנו מעניקים לתחושה הפנימית את המרחב הדרוש לה, היא תייצר, באופן טבעי, תנועה המקדמת ריפוי. אן ויזר קורנל, תלמידתו של ג’נדלין ומורה מובילה בזכות עצמה, כותבת : “היכולת להתמקד היא מתת טבע המצויה בכל אדם מלידה : כולנו נולדנו עם היכולת לדעת כיצד אנו חשים מרגע לרגע. אך עבור מרביתנו, הפגיעות שסבלנו בילדותנו ותחושת הניכור שספגנו מתרבותנו גרמו לנו לאבד את אמוננו בגוף שלנו וברגשותינו.”

תהליך ההתמקדות מאפשר לנו לחזור למקורות התחושתיים שלנו, ליכולת הבסיסית לחוש כל רגע ורגע ולשהות בו. השהייה מאפשרת לנו להיפתח בפני התחושה, כאילו הייתה התחושה חבר פנימי שאנו לומדים להכיר ולהתיידד עימו. הנוכחות הזו מרפאת. כשנתבקשתי לכתוב מאמר לספר זה, חשתי את תחושת התקיעות. כדי להתמודד עם תחושה זו החלטתי לקחת לעצמי זמן לתהליך של התמקדות עצמית. בתום התהליך החלטתי שהדרך הטובה ביותר להסביר את תהליך ההתמקדות כפי שמגדיר אותו ג’נדלין, היא לתאר לקוראי הספר את תחושת התקיעות והמבוי הסתום שחשתי לפני כתיבת המאמר ולהסביר את השלבים השונים שחוויתי, ברוח גישתו של יוג’ין ג’נדלין וכפי שמיושמת בספרו של בטלר.

ג’נדלין מגדיר שישה שלבים (או תנועות) העשויים להתרחש כמה פעמים לאורך תהליך ההתמקדות :

1. פינוי המרחב הפנימי ליצירת מרווח מסוים בין המתמקד לבין הבעיה/הבעיות שיש לו
2. תחושה מורגשת של טיב הבעיה
3. מציאת המפתח ( ידית ) של התחושה המורגשת
4. הדהוד ( החזרת המילים על ידי חזרה עליהם ) המפתח והתחושה המורגשת
5. הצגת שאלות לתחושה המורגשת
6. קבלת כל מה שעולה בתהליך.

בתיאור התהליך שעברתי, ניתן לראות את התרחשות התנועות (השלבים) והמעבר מאחת לשנייה תוך כדי תהליך. התהליך עצמו מוצג בעמודה הימנית. ההסבר עליו והפניית תשומת הלב לשלבים, מוצגים בעמודה השמאלית :

תהליך ההתמקדות שלי	נקודות לתשומת לב
בתחילת התהליך אני לוקחת לעצמי זמן למצוא את המקום הנוח בגוף. חשה את נקודות המגע של הגב עם הכסא, האגן והישבנים חשים את מגע הכסא מתחתם, הידיים נתמכות על-ידי המשענות וכפות הרגליים על האדמה.	התמקדות בתחושות הגופניות החיצוניות במטרה לאפשר לגוף נוחות מרבית וקרקוע, כדי שאוכל להפנות את תשומת הלב לתחושות הגופניות הפנימיות. אם תהיה הפרעה פיזית, היא תמשוך את תשומת לבי במשך התהליך.
המקום הנוח ביותר בגוף כרגע, הוא האזור הנתמך של הגב התחתון. הרגשת הנוחות מתרכזת שם. זו הרגשה טובה שהכסא תומך בגב. עולה המילה החזקה. שוהה זמן מה עם התחושה ומרגישה שהנשימה נפתחת. יש הקלה..	מציאת המקום הנוח בגוף מאפשרת להרפות, לשחרר ולהתרחב דרך התחושה המורגשת. המילה "החזקה" מהווה מפתח או ידית כפי שג'נדלין מכנה זאת, לתחושה המורגשת המתהווה כרגע. השהייה עם התחושה מאפשרת לה להיפתח.
הספר... אני צריכה לכתוב מאמר לספר.... תחושה הולכת ומתגברת של לחץ בכתפיים ושרירי הידיים המכווצים. עולה תחושה של פיזור... בלבול.. שתיקה..	חזרה לנושא שבו אני מתמקדת החזרת שימת הלב לגוף, תיאור התחושות עד שעולה "תחושה מורגשת" (של פיזור ובלבול).
...צריכה לכתוב את המאמר לספר, צריכה לכתוב הצעה לכנס באוניברסיטת חיפה, לוודא שיהיו מספיק משתתפים לקורס שיחל בדצמבר ולזה שיחל בינואר... נוסעת בעוד עשרה ימים לכנס בווינה... הילדים... הזוגיות ... שמה לב שהשרירים בגופי מתכווצים ומרגישה לחץ. איך אכתוב את המאמר, מאין אתחיל? מתקשה להושיב את עצמי, להתרכז... היכן בגוף אני חשה את התחושה הזו? בבטן. הבטן מתערבלת, מתהפכת. שתיקה...	עולות מחשבות. מפנה תשומת לב לגוף (לחץ), שוב מחשבות ושוב שימת לב לגוף. תיאור התחושות, תנועה בין מחשבות לגוף ובין גוף למחשבות.
אני שמה לב שכף ידי השמאלית מונחת על הבטן. מחממת... תחושה של גבול, של שמירה. יש מעט הקלה. שוהה עם התחושה ושמה לב שכף היד באופן ספונטני יוצרת תנועות מעגליות של ליטוף הבטן עם כיוון השעון. עולה המילה אינקובציה. שהייה. כמו משהו שמתהווה. תחושה לא ברורה, עמומה בבטן.. משהו מתהווה.	הפניה של תשומת הלב לגוף. שימת לב לתנועות ספונטניות של הגוף ושהייה עם התחושה הפנימית - גופנית. עולה תחושה המורגשת של אינקובציה, שהייה. התחושה המורגשת היא לעתים קרובות עמומה, מתהווה.
לוקחת זמן מה לשהות בתחושה... שתיקה.. עולה המשפט: "יש לי להציע רק את מה שאני". חוזרת עליו "יש לי להציע רק את מה שאני". זה מנחם. אני שקטה. שואלת את עצמי: איך הגוף שלי יודע שאני שקטה? הגוף שלי מאד שקט – הכתפיים רפויות היד שלי על הבטן. המשפט מרגיע. חוזרת עליו - "יש לי להציע רק את מה שאני". שתיקה..	שהייה עם התחושה הפנימית-גופנית השהייה עם התחושה הפנימית גופנית מאפשרת למשפט ולתובנה לעלות. המשפט מרגיע ומעלה תחושה של נחמה ושקט. הפניית תשומת הלב לגוף לביסוס התחושה הפנימית – גופנית
לפתע אני נזכרת בתלמידה שלי שהייתה חסרת ביטחון מאוד. זה מנע ממנה להמשיך ולהתפתח בתחום ההתמקדות. היא חשה כל הזמן שהיא לא בסדר ואינה מצליחה להתמקד. זה מנע ממנה להמשיך...	התחושה הפנימית מעלה זיכרון.
חשה כעת חוסר ביטחון. כרגע הסיטואציה הזאת של כתיבה לספר שכתב דר' בטלר, מעלה תחושה של חוסר בטחון. הכתיבה שלו נפלאה. התחושה שהכתיבה שלו נפלאה כל כך בעיני, יוצרת אצלי תחושה של חוסר ביטחון. ההשוואה שלי אל מול הכתיבה שלו. אני מרגישה קטנה מאוד. במבוי סתום. ורוצה להיות רגע במבוי הסתום הזה, פשוט להיות עם זה. מבוי סתום זאת מילה שגם הוא השתמש בה. לוקחת לזה זמן... שתיקה..	התחושה המורגשת היא של חוסר ביטחון. ההשוואה מעלה תחושה של מבוי סתום. שהייה בתחושה הזו...
עולה בי דימוי: אני יושבת בבור בקוטר של חצי מטר ועומק של חצי מטר. יושבת בלי לנוע. הדפנות של הבור לוחצות על הגוף, על הידיים ועל הגב. יושבת מכווצת, ידיי עוטפות את ברכיי וראשי שפוף ונשען על הברכיים. טובלת בתחושה של ייאוש... שתיקה... פשוט נותנת לעצמי להיות שם ולראות איפה בגוף מרגישה תחושה זו – בכתפיים ובידיים. השרירים רפויים. שתיקה..	עולה דימוי, הדימוי מביא לתחושה גופנית –פנימית. שהייה עם התחושה והעברת שימת הלב לגוף
ומה קורה בשאר הגוף? מרגישה שהבור מחזיק את גבי. מרגישה לחץ של הדפנות על האזור התחתון בגב. שתיקה.. מתיישרת בכסא. מרגישה פיזית את הכסא נוגע בגב. הנשימה נפתחת. לוקחת זמן להיות עם הרגשה לא ברורה שעולה... שתיקה..	הרחבה של נקודת המבט הפנימית-גופנית. תשומת הלב כמו מוצאת משאב גופני. השהייה עם התחושה הלא ברורה מביאה להתרחבות הנשימה.
מרגישה שאני צריכה תמיכה פיזית מבחוץ. החוץ עוזר לפנים. מבנה פיזי מבחוץ תומך. הבור תומך ברפיון. הכסא תומך בגב ותומך בתחושת הרפיון. שתיקה..	עולה רצון לתמיכה, לשינוי. תחושה גופנית- פנימית של צורך בתמיכה. לוקחת את תשומת הלב לגוף ושוהה עם התחושה.
אולי מסגרת תתמוך בכתיבה. אקדיש לכתיבה מספר דקות כל יום. כשאני אומרת את זה אני חשה באנרגיה, במשהו שעולה מלמטה למעלה. לקחת זמן מוגדר שתומך ברפיון של הכתיבה. מסגרת הזמן המיועדת לכתיבה, מורגשת כמו דפנות הבור המחזיקות את הייאוש והרפיון. ... הנשימה נפתחת... שתיקה.. אני שוב כמו בבור ויכולה להרגיש את התמיכה של הזמן... של המסגרת ברפיון ..	עולות מחשבות. שימת לב למה שקורה בגוף ומתרחשת תפנית פנימית – Felt Shift, כפי שקורא לזה ג'נדלין. המערכת האורגנית מוצאת את הדרך לריפוי, לשינוי
רוצה לתת לזה זמן להתהוות ... שתיקה.. עולה בי דימוי של ניצן קטן בתחתית הבטן. ירוק, בהיר, צבעו יפה. רואה את עצמי בבור כשמסגרת הבור צמודה לגוף. אני יושבת בתחושה של החזקה והניצן יוצא מאזור הבטן התחתונה בתוך הגוף. הוא ירוק, בהיר ויפה והצבע שלו מושך מאוד את תשומת לבי. לוקחת זמן להיות איתו. שתיקה.. עולה תחושה פנימית של התרגשות ... יש הקלה. שתיקה..	שהייה עם התחושה. עולה דימוי. עולות תמונות. לאחר שימת לב לתחושה הפנימית גופנית- עולה תחושה מורגשת של התרגשות והקלה.
יש לי תחושה שהגוף מוחזק מבחוץ. טונוס השרירים בפנים חזק יותר ועולה תחושה של עוצמה בכל הגוף.	שימת לב לגוף. עולה תחושה מורגשת של עוצמה.
אני מסמנת את המסגרת שמחזיקה את הגוף. את דימוי הניצן שצץ לו. את תחושת העוצמה בכל הגוף ומודה על התהליך.	בסיום התהליך סימון עצמי של מה שרוצים שייזכר בגוף, בתודעה, בתחושה והודיה על התהליך.

לאחר מכן, כתבתי את תהליך ההתמקדות וזו הייתה דרכי להתחיל את המאמר. החלה בי תנועה של כתיבה והרעיונות על אופן הכתיבה, התכנים, הדגשים והמבנה החלו לזרום בתוכי, כמו ניצן ירוק שעולה מתוך בטני. שמתי לב שהגוף שלי היה משוחרר ויכולתי לחוש את נשימתי. בתחילה נעצרתי לאחר כל משפט אך לא הייתה זו תחושת המבוי הסתום שליוותה אותי קודם לכן. תוך כדי כתיבה שמתי לב שהעצירות התמעטו והכתיבה זרמה וקלחה יותר ויותר, הרגשה של משהו שנפתח. התפנית הפנימית הביאה לתפנית חיצונית ולשינוי.

התהליך המתואר, מגדיר את התחושה המורגשת ומדגים באיזה אופן היא מתגבשת. התחושה המורגשת היא תחושה מצבית. כאשר אני שוהה בתחושה הגופנית-פנימית-מצבית, משהו משתנה, נפתח, מקבל תשומת לב. כמו מוקיר תודה על התייחסותי אליו. התחושה המורגשת מניעה את התהליך קדימה ואז מתרחשת התפנית Felt Shift  ומביאה לשינוי.

ניתן להתבונן בתהליך דרך מודל שקראתי לו: שערי גישה לתחושה המורגשת Access Gateways to Felt Sense. מודל המסייע להמשיג את החוויה, ומתייחס לחמישה שערי גישה אל התחושה המורגשת – גוף, שכל, רגש, דמיון ומערכות יחסים. במהלך התהליך ניתן לראות את התנועה המתרחשת בין כל אחד מהממדים האלה ובין התחושה המורגשת. בדוגמה שהבאתי, ממד היחסים לא בא לידי ביטוי מכיוון שההתמקדות המתוארת הינה התמקדות עצמית וממד היחסים מתכוון ליחסים עם האחר.

כל אחד מחמשת השערים מכיל את מגוון אפשרויות העבודה בתהליך ההתמקדות. ארבעה מהשערים עוסקים בתהליך תוך אישי – גוף, שכל, רגש, ודמיון והשער החמישי – יחסים, עוסק בתהליך בינאישי. פירוט השערים ומיונם עשוי להרחיב את יכולת ההתבוננות וההבנה של תהליך ההתמקדות ולאפשר להבחין בניואנסים הקטנים והגדולים, העשויים להרכיב את החוויה.

שער הגוף כולל את בטויי חמשת החושים – מגע, ראיה, שמיעה, טעם וריח; סוגים שונים של תנועה במרחב – אטית, קוטבית, פנימית וספונטנית; תנוחות גוף, ביטוי קולי, מקצבי נשימה, דחפים הקשורים לתגובות הישרדות (fight, flight, freeze) ותגובות גופניות כמו לדחוף, לתפוס, להחזיק, לנשוך. שער הגוף כולל גם כאבים פיזיים, סימפטומים גופניים ומחושים פסיכוסומאטיים.

שער השכל הינו שער קוגניטיבי, הכולל מחשבות, רעיונות, הבנות ותובנות. משמעות (meaning), הסברים וסיפורים, ידע, אמונות ודעות.

שער הרגש כולל את טווח הרגשות המלא, כעס, עצב, פחד, אשמה, קנאה, בושה, שמחה, אהבה וכדומה.

שער הדמיון כולל דמיון ופנטזיה, דימויים, זיכרונות, תמונות, חזיונות, הבזקים, סמלים, צורות וצבעים.

שער היחסים הינו שער בינאישי, שכולל את ביטויי האינטראקציה הבינאישית בין מטפל למטופל ב”כאן ועכשיו” (יחסי העברה ויחסי העברה נגדית).

בחוויה שתיארתי ניתן לראות את התנועה בין שערי השכל, הגוף, הדמיון והרגש ובין כל השערים האלה לתחושה המורגשת. תיאור החוויה בכל שער אם באמצעות מחשבות או זיכרונות או דימויים או תחושות פיזיות והשהייה בהם, מאפשר לתחושה המורגשת להתהוות ולהיפתח לשינוי או לתפנית הפנימית – ה-Felt Shift כפי שמכנה זאת ג’נדלין, לכיוון התרחבות ורווחה.   התהליך שחוויתי מדגים כמה עקרונות משמעותיים בעבודתו של ג’נדלין עליהם כתב בספרו Focusing-Oriented Psychotherapy ( 1996 ) :

1. האטה. כדי להיות עם משהו פנימי באופן ישיר, דרושות כמה שניות, לעתים דקות. לשם כך אנו רוצים להאט את קצב הדיבור לעתים עד לכדי שתיקה. ההאטה והשתיקה מאפשרות לנו להיות בשימת לב ובהקשבה מלאה לחוויה הפנימית.
2.  שהייה עם התחושה הפנימית העמומה. על פי ג’נדלין “התחושה המורגשת היא דבר מה שאיננו מזהים בתחילה, היא מעורפלת ואפלולית. אנו מרגישים שהיא בעלת משמעות, אך היא בלתי מוכרת. לשהות הזו אנו קוראים התמקדות וכוונתנו במילה זו היא לשהות עם משהו שאינו ברור אך מורגש בגוף, במשך פרק זמן מסוים, עד אשר הוא “נכנס לפוקוס”.
3. דיוק התהליך באמצעות “הדהוד”. הדיוק בתהליך מתרחש כשהאדם בודק בדיקה חוזרת בגוף את כל המילים, המשפטים, הדימויים, הרעיונות שעולים מתוך תחושת הגוף, ומגיש אותם בחזרה לתחושת הגוף לאישור ולדיוק. ג’נדלין כותב: “בטיפול, ההדהוד הוא השמעת הדבר אותו המטופל מנסה להביע במדויק, בחזרה באוזניו, על ידי המטפל. המטופל לא צריך לחזור על הדברים שביקש לומר משום שדבריו נאמרו ונשמעו. כעת יש מקום בתוכו למשהו חדש שיעלה. יש דממה קצרה. המטופל יושב בדממה וכאשר הוא מרגיש שהגיע הזמן לומר דבר מה, הוא הדבר שעשוי אולי להיאמר, וכאשר הדבר הבא לומר מגיע, הוא לרוב עולה מרמה עמוקה יותר”. ההדהוד מעמיק את התהליך ומסייע להעלות תחושות ותכנים מאזור הביניים (Border Zone ) המצוי בין המודע ללא מודע.
4. תפנית פנימית המאפשרת שינוי והתרחבות. הצעד הממשי כרוך בשינוי, בפתיחה של התחושה המורגשת. עד אז התחושה המורגשת נשארה סגורה, דוממת, לא מגיבה, אולם כעת היא משתנה ונפתחת. השינוי כולל גם תחושה של הקלה גופנית, הקלה שהיא עדות

גופנית לכך שמה שנאמר או זוהה, קיבל משמעות ישירה כאשר הוא עולה מתוך התחושה “העמומה”.

5. ידיעת הטוב של האורגניזם. האורגניזם מסוגל למלא את עצמו. “אורגניזם של התינוק עוד לפני שנולד, יודע איך אמו אמורה לקבל אותו. הקבלה הזו כוללת זרועות שנושאות ומחבקות אותו, פטמות שמביאות לפיו תחילה נוזל כלשהו ואחר כך חלב אם. התינוק ואמו מהווים יחד מערכת אחת וכל המערכת הזו מוכנה”. באורגניזם שלנו קיימת ידיעת הטוב באופן מולד. כאשר אנו ממשאבים את עצמנו (מלשון משאבים) בתוך התהליך, אנו מזכירים לגוף-נפש שלנו את ידיעת הטוב ומאפשרים לו לצאת מהתקיעות.

אני חשה התרגשות והכרת תודה בכותבי את מילות הסיכום למאמר. הספקתי לשכוח את תחושת התקיעות שחוויתי וחווית המבוי הסתום מאחורי (אולי עד לפעם הבאה). אני נוכחת שוב ושוב מניסיוני האישי והמקצועי שמקומות חסומים ותקועים זקוקים לתשומת לבנו יותר מכל. היכולת שלי לשהות באזורי אי הנוחות הפנימיים, בעמימות ובאי בהירות, לתאר את החוויה, לשהות בה ולאפשר לתחושה המורגשת לעלות – הביאה כל פעם מחדש תפנית פנימית – Felt Shift, ולהתרחבות ושינוי. השינוי מתבטא ראשית בתחושה המורגשת- הפנימית-גופנית ולאחר מכן מתגלם באופן מוחשי ומעשי בתוך החיים.

כשאני פועלת מתוך התרחבות ונשימה, קשת התגובות שלי רחבה ופתוחה, מה שמאפשר בחירה באופן התגובה וההתנהלות שלי במצבים השונים ובחוויה האישית שלי יכולתי לבחור בכתיבה.

ג’נדלין כותב: “כל הרגשה רעה היא אנרגיה פוטנציאלית לקראת דרך קיום נכונה יותר, אם מעניקים לה את המרחב הדרוש לה כדי לנוע לקראת תיקונה.” מניסיוני, תהליך ההתמקדות מאפשר “יציאה מהתקיעות“. תחושת התקיעות משתחררת ומאפשרת בחירה בהתנהלות שונה מהדפוס הרגיל והמקובע שלנו. כפי שכותב דר’ בטלר: “המבוי הסתום הכרחי להתפתחות שלנו”.

ביבליוגרפיה :

1. יוג’ין ט ג’נדלין, ( 1978 ), התמקדות, הוצאת מרקם.
2. אן וייזר קורנל, ( 1996 ), כוחה של התמקדות, הוצאת אור-עם.
3. פיטר לוין, ( 1999 ), להעיר את הנמר, הוצאת אסטרולוג.
Nail Friedman, ( 2007). Focusing-Oriented Therapy (FOT ) .4.
Ann Weiser Cornell. (2005), The Radical Acceptance of Everything, Callune Press. 5
Eugene T. Gendlin. (1996), Focusing-Oriented Psychotherapy, The Guilford Press .6.
Eugene T. Gendlin ,Three Assertions About the Body; The Folio, 12(1)1993 .7 .
Eugene T. Gendlin. ( 1984 ). The client’s client : the edge of awareness. New York : Praeger .8.
Eugene T. Gendlin. (1968).The experiential response. New York : Grune &Stratton .9 .
10. Eugene T. Gendlin . ( 2002 ). Foreword. oseville, CA: Penmarin Books