פודקאסט
מאמר
רקע היסטורי
בשנות ה-60 המוקדמות החל פרופסור יוג’ין ג’נדלין, פסיכולוג-פילוסוף מאוניברסיטת שיקגו, לחקור את השאלה הבאה: “מדוע פסיכותרפיה עוזרת לאנשים מסוימים ולאחרים לא?”
הוא ועמיתיו האזינו להקלטות של מאות מפגשי טיפול וייעוץ פסיכולוגי, שבהם היו מעורבים מטפלים ומטופלים רבים. לאחר שהקליטו את כל מהלך הטיפול, מהשיחה הראשונה ועד האחרונה, הם שאלו הן את המטפלים והן את המטופלים אם הטיפול הצליח, והשתמשו במבחנים פסיכולוגיים שונים במטרה לבדוק אם חל שינוי חיובי אצל המטופל. כך, ההקלטות חולקו לשתי קבוצות: פסיכותרפיה מוצלחת ופסיכותרפיה לא מוצלחת.
החוקרים השוו בין ההקלטות במטרה לבחון את גורמי ההצלחה והכישלון שהשפיעו על הטיפולים השונים. ניתן היה לשער, מראש, שמרכיב מסוים בהתנהגותו של המטפל הוא שהשפיע על הצלחת הטיפול – חוכמתו, יכולותיו, מידת האמפתיה שלו, מידת השיפוטיות שלו… בפועל – לא נמצא כל הבדל משמעותי בין התנהגותם של המטפלים בשני סוגי ההקלטות. למעשה, ההבדל היה בהתנהגותם של המטופלים, התנהגות מסוימת שאפיינה אותם כבר מרגע הכניסה לחדר, התנהגות שניתן היה לזהות מהאזנה לשתי שיחות ראשונות בלבד.
מה זיהו החוקרים? המטופלים שהטיפולים שלהם נחשבו למצליחים האטו את דיבורם בשלב מסוים, ממש עד לרמה של קטיעה מסוימת ברצף הדיבור, במטרה לחפש את המילים כדי לתאר משהו שהרגישו באותו רגע. מי שהאזין לקלטות יכול היה לשמוע אותם אומרים משהו כמו: “הממ… איך אני אתאר את זה? זה בדיוק כאן. זה… אה… לא בדיוק כעס.” תכופות היו מדברים על תחושות גופניות, “זה פה בחזה שלי” או “יש לי תחושה מוזרה בבטן.”
למעשה, למטופלים שהצליחו בטיפול הייתה מודעות מעורפלת לגבי ההתרחשות בגופם, גם אם התקשו לתאר זאת, ואילו המטופלים שהטיפול שלהם לא עלה יפה דיברו בצורה ברורה ורהוטה במשך כל הפגישה, “נשארו בראש שלהם” ולא חוו את גופם.
ג’נדלין הגדיר את אופן הדיבור הזה כהתמקדות (Focusing) ומצא דרך ללמד אותה.
התמקדות היא מיומנות טבעית שהתגלתה, ולא הומצאה, על ידי צפייה במה שאנשים עושים כשהם מצליחים לערוך שינויים חיוביים בחייהם. היכולת להתמקד היא מתת טבע המצויה אצל כל אדם מלידה: כולנו נולדנו עם היכולת לדעת כיצד אנו חשים מרגע לרגע. ואולם, מרביתנו חווינו פגיעות שונות, כולל ניכור מהעצמי, באופן שגרם לאיבוד האמון בגוף וברגשות. עלינו, אם כן, ללמוד מחדש כיצד להתמקד (ויזר קורנל,1996).
תחושה מורגשת – Felt Sense
ג’נדלין כינה בשם “התמקדות” תהליך טבעי לחלוטין שבו אדם בא במגע עם סוג מיוחד של מודעות גופנית פנימית. הוא קרא למודעות זו Felt Sense, בעברית משמעות הביטוי היא תחושה מורגשת. בשפה שאיננה מקצועית, ניתן לקרוא לזה “הרגשה”. במאמרו “שלוש טענות על הגוף” (1993) ג’נדלין מאפיין סוג זה של חוויה:
- החוויה מורגשת, ולא מדוברת או נראית. היא לא מורכבת ממילים או דימויים אלא מתחושה גופנית.
- החוויה לא מתאימה לשמות או לקטגוריות אשר נפוצים לתיאור רגשות. מדובר בתחושה ייחודית של אדם מסוים בסיטואציה מסוימת.
- כל תחושה גופנית, גם אם היא אחת, בהכרח מכילה מורכבות. באמצעות תהליך ההתמקדות ניתן לפתוח אותה ולהיכנס אליה.
בהתמקדות לוקח המתמקד את תשומת לבו ונוכחותו אל ה-Felt Sense, תחושה גופנית דרכה אנו חווים ו”מחזיקים” מצבי חיים, בעיות וקונפליקטים. התמקדות בתחושה המורגשת מביאה ל-Shift, תפנית גופנית שיש בה תחושה מורגשת חדשה. בשלב הבא, שוב מפנה המתמקד את תשומת ליבו ונוכחותו לתחושה המורגשת עד לתפנית הגופנית הבאה וכך הלאה.
עם תחילת ההתמקדות, התחושה המורגשת נחווית לעיתים כעמומה, מעורפלת ולא ברורה. על ידי צעדים מסוימים היא עשויה להגיע לכלל מיקוד ולהיעשות ברורה יותר, עד לשינוי שלה. במקרים רבים ההתמקדות יכולה להביא את המודעות וההתבוננות לאזור הגבול שבין המודע לבין הלא-מודע, אותו אזור שג’נדלין קרא לו border zone (Gendlin, 1996). מכל מקום, המודעות הגופנית מאפשרת לאדם המתמקד להתקדם צעד אחר צעד בתהליך של שינוי וריפוי.
תיאור תהליך התמקדות אישי
כדי להמחיש את הדברים, אתאר תהליך התמקדות אשר אדם עושה עם עצמו ללא נוכחות של אדם אחר:
“שמתי לב לחוסר שקט שנמצא אצלי כרגע בגוף… חוסר השקט נמצא בעיקר בידיים וברגליים… שמתי לב שהידיים רוצות לתפוס… לתפוס את מיכל שנסעה לחו”ל לטפל בענייניי ולא שמעתי ממנה כבר שבועיים, וגם לתפוס את יונתן שאמור לקדם את הקורס שאני אמורה להדריך. גם ממנו לא שמעתי כשלושה שבועות. אני שוב שמה לב לגוף שלי… ומרגישה חוסר נוחות באזור הכתפיים. ממש בנקודת החיבור שבין בית החזה לידיים… כמו הרגשה של משהו שרוצה לזוז, ולא יכול… לוקחת לי זמן להיות עם תחושת חוסר הנוחות הזו… מרגישה שעולה לחץ… פתאום עולה המילה פחד… פחד שישכחו אותי… רגע, זה זה? האם זה מדויק? אני נמצאת עם המילים “פחד שישכחו אותי”, זה לא מדויק… יתייחסו… פחד שלא יתייחסו אליי… גם זה לא מדויק… אני חוזרת לגוף. שמה לב שבבית החזה תחושה של לחץ. כאילו נשימתי נעתקת. עולה תחושה של אימה… אני לוקחת רגע להיות עם תחושה האימה הזו… ואז, עולה זיכרון: אני בערך בת עשר, בריב עם אימא שלי. אני כועסת עליה, יוצאת בהפגנתיות מהבית וטורקת אחרי את הדלת. הולכת לפיר בטון בחצר הבית המשותף בו גרנו, ומתיישבת שם. מחכה ומחכה… בהרגשה שלי חיכיתי זמן רב מאד… תחושת העוצמה והכוח שליוותה אותי כשעזבתי את הבית בטריקת דלת, ואמרתי דרך זה “אני כועסת”, מתחלפת בתחושת אימה… אני שמה לב לגוף שלי. הנשימה שוב נעתקת… לחץ בבית החזה… אני נמצאת עם ההרגשה הזו של האימה והלחץ בבית החזה… לוקחת לזה זמן…אני שואלת, מה הדבר הכי גרוע בכל זה? ואז עולה ההרגשה שלאף אחד לא אכפת ממני… לאימא שלי לא אכפת ממני… עולה שוב הדחף הגופני בידיים – לתפוס… לתפוס את אימא שלי… אני נמצאת עם כל ההרגשה הזאת… שמה לב שהנשימה שלי מתרחבת… התחושה מתחלפת בעצב… אני מרגישה אותו בבית החזה… לאף אחד לא אכפת ממני… זו הרגשה עמוקה ופנימית של עצב… אני נמצאת עם ההרגשה הזו… אני רואה את עצמי קמה לאט מהישיבה בפיר הבטון, וחוזרת הביתה מושפלת ראש. פותחת את הדלת. נכנסת הביתה ורואה את אימא שלי מאכילה את האחים התאומים שלי, שנולדו לפני מספר חודשים. אני מסתכלת עליה, אימא מסובבת אליי את הראש ואומרת: אהה… חזרת… ופונה שוב להאכיל את אחיי התאומים. פתאום אני מרגישה בגוף הקלה, זה לא שלא אכפת לה ממני… היא עסוקה… אני מרגישה שקט בבית החזה… אני חוזרת לעצמי שוב, בקול, על המשפט הזה: זה לא שלא אכפת לה ממני – היא פשוט עסוקה… בית החזה שלי שקט עכשיו… לוקחת לי רגע להיות עם ההרגשה הזאת… אני שמה לב שהנשימה שלי נפתחת… אני נזכרת בסיטואציה העכשווית, במיכל וביונתן. זה לא שלא אכפת להם ממני – הם עסוקים… תחושה של שקט ושלווה ממלאת את גופי ואני מודה על התהליך.
שלבי תהליך ההתמקדות
הרצף של ההתמקדות, מורכב משלבים החוזרים על עצמם, כפי שניתן לראות בתהליך המתואר:
- הבאת תשומת הלב לתחושה הגופנית- “שמתי לב לחוסר שקט שנמצא אצלי כרגע בגוף… חוסר השקט נמצא בעיקר בידיים וברגליים…”
- תיאור ואפיון התחושה הגופנית- “אני שמה לב לגוף שלי… ומרגישה חוסר נוחות באזור הכתפיים. בנקודת החיבור שבין החזה לידיים… כמו הרגשה של משהו שרוצה לזוז ולא יכול…”
- העלאת מילת מפתח, “ידית” שמתארת את התחושה המורגשת – “מרגישה שעולה לחץ… פתאום עולה המילה פחד… תחושה של פחד שישכחו אותי…”
- הדהוד המילה שעולה, בדיקת ההתאמה שלה לתחושה המורגשת – “זה זה? זה מדויק? אני נמצא עם המילים ‘פחד שישכחו אותי’, וזה לא מדויק… יתייחסו… פחד שלא יתייחסו אליי… לא, גם זה לא מדויק.”
- נוכחות ושהייה עם התחושה המורגשת- “אני לוקחת זמן להיות עם הרגשת האימה הזו…”
- דיאלוג עם התחושה המורגשת באמצעות “שאלות דיאלוג” – “אני שואלת את עצמי, ‘מה הדבר הכי גרוע בכל זה’?”
- הבאת תשומת הלב לתחושה הגופנית- “שמתי לב לחוסר שקט שנמצא אצלי כרגע בגוף… חוסר השקט נמצא בעיקר בידיים וברגליים…”
- קבלת כל מה שבא, דבר המוביל להקלה– בסיום התהליך – “אני מרגישה שקט ושלווה ממלאים אותי, ומודה על התהליך.”
מודל “שערי גישה לתחושה המורגשת”
ניתן לראות כי התהליך מתרחש באמצעות תנועה בין התחושה המורגשת לבין מספר מימדים שמהווים, כך אפשר לומר, שערי גישה אליה. לאורך התהליך, המעבר בין התחושה הגופנית לבין הממדים האלה חל מספר פעמים.
אלו חמישת הממדים במודל: גוף, שכל, רגש, דמיון ויחסים. התחושה המורגשת, ה-Felt Sense, היא זו שמחברת ביניהם. בדוגמה שראינו, ניתן לראות את התנועה והמעברים בין ההרגשה בגוף (למשל: לחץ פיזי בבית החזה), לבין תחושה מורגשת (למשל, אימה), לבין זיכרון (היזכרות בגיל 10) ואחר כך שוב תחושה מורגשת (למשל, עצב) וכן הלאה…
אפשרויות בתהליך ההתמקדות:
אפשר להתמקד באופן אישי, כמו בדוגמה שתוארה, ללא נוכחות אדם אחר; ניתן להתמקד כשלפניך אדם המקשיב לך ואינו מתערב בתהליך; ניתן גם להתמקד כמטופל, כחלק מתהליך טיפולי ארוך טווח. בכל המקרים הללו, המתמקד או המטופל הוא ה”בעלים” של התהליך, אשר מנהל ומוביל אותו. במקרים מסוימים המטפל נדרש להיות אקטיבי ומעורב יותר בטיפול, כמו למשל בטיפול במצבי טראומה, אך גם במקרים אלה המטפל “מחזיק” עבור המטופל, שנמצא במצב רגרסיבי, את האפשרות לחזור ולהיות האדון של התהליך שלו.
לא משנה באיזו דרך בוחרים – ההתמקדות היא תהליך מעצים, אשר מאפשר לאדם להיות בעל בית לתהליכים הפנימיים שלו, ולחייו באופן כללי. הדבר מתאפשר, דרך העמדה הסקרנית והחוקרת שבהתמקדות: המתמקד מגיע לקשר עם חלקים פנימיים בתוכו, כאלה שהיו נסתרים מעיניו ומתודעתו.
ניתן ללמוד התמקדות
ניתן ללמוד התמקדות. ניתן ללמוד איך לקחת את תשומת הלב לתוך הגוף, לחוש את התחושה המורגשת, להימצא איתה, לחוות את התפנית הגופנית, את השינוי המתרחש, את הריפוי הפנימי.
ניתן ללמוד באופן שיטתי את השלבים בתהליך, לתרגל אותם.
ניתן להביא ריפוי פנימי ועמוק לקשיים, למורכבויות, לחרדות ולטראומות הנמצאים בתוכנו ומשפיעים עלינו.
ניתן להתחבר למשאבים הפנימיים שלנו ולעוצמות שלנו, ולצמוח.
ביבליוגרפיה
1. יוג’ין ט ג’נדלין. (1978 ). התמקדות. הוצאת מרקם
2. עפרה אילון, מולי להד. ( 1995 ). כל החיים לפניך. הוצאת נורד
3. אן וייזר קורנל. ( 1996 ). כוחה של התמקדות. הוצאת אור-עם
4. Eugene T. Gendlin.(1993).Three assertions about the body. The Folio, 12(1),21-23
5. Eugene T. Gendlin.(1996).Focusing-oriented psychotherapy.The Guilford Press